למי שצריך קצת ספייס

הנה משהו קטן, שקיים באוטוקאד מאז ומתמיד, וחלקכם יגידו "ברור כאילו?" באינטונציה המתאימה. אבל כבר יצא לי להיפגש עם משתמשים שלא מודעים לנפלאות מקש הספייס, המקש הארוך בתחתית המקלדת, אשר אגודל יד שמאל שולט עליו בקלות, ובאוטוקאדית הוא enter.

אז: יד ימין על העכבר, וכשאתם צריכים לעשות enter במהלך איזו פקודה, פשוט לשלוח את אגדול יד שמאל למקש הספייס לעשות את העבודה.

 

ובשבילכם הקוראים שחושבים שהפוסט הזה היה מיותר לחלוטין – הנה מתכון מרק עדשים ירוקות של חיים כהן. הכי פשוט, הכי קליל, הכי טעים. יוצא מצוין גם עם עדשים שחורות.

250 גרם עדשים (ירוקות או שחורות)

שמן זית

חמאה

צרור עלי מנגולד שטופים

מיץ לימון

מלח

כמון

שמים בסיר את העדשים, מוסיפים ליטר וחצי מים, מביאים לרתיחה, מנמיכים את הלהבה ומבשלים במשך כ-30 דקות, עד שהעדשים רכות.
בינתיים מחממים במחבת מעט שמן זית ואת החמאה, מוסיפים את עלי המנגולד ומערבבים כמה דקות על האש, כדי שיתרככו קצת. מתבלים את המרק במיץ לימון, מלח וכמון. מוסיפים את המנגולד, מבשלים יחד במשך כמה דקות ומגישים.

שכבת אפס – אפס אובייקטים

ובהמשך לפוסט הקודם על שכבת defpoints …..

אז מה באמת עם שכבה 0?

לכל שרטוט חדש באוטוקאד תהיה שכבה אחת, ששמה 0. אי אפשא למחוק אותה, ואי אפשר לשנות לה את השם. המטרה של שכבה 0, היא קודם כל להבטיח שלכל שרטוט תהיה לפחות שכבה אחת.

לשרטט או לא לשרטט בשכבה 0?

אין מניעה עקרונית לשרטט בשכבה 0, אולם יש לשרטוט בשכבה 0 מספר חסרונות.

למשל, רצוי מאוד לעולם לא לכבות או להקפיא את שכבת 0, כי יש לזה השפעה לא טובה על שכבת defpoints. כאשר תכניסו את הקובץ שלכם כ- xref, אותם אובייקטים על שכבת 0 יכנסו לשכבת ה- 0 של הקובץ אליו הכנסתם את ה-xref. שכבת ה-0 בקובץ המכיל הרבה אקסרפים תכיל מרק מעורבב של כל האובייקטים של שכבות 0 של כל האקסרפים. שתי התופעות האלו לא נוראות, אבל הן מקשות על שליטה בנראות של אובייקטים באמצעות כיבוי והדלקה.

אם לא משרטטים עליה, אז למה צריך אותה?

לשכבת 0 יש בכל זאת יתרון אחד משמעותי, והוא קשור בהגדרת בלוקים. אם משרטטים את כל האובייקטים של הבלוק על שכבה 0, ומגדירים את התכונות שלהם (צבע, סוג קו) כ- bylayer, אז הבלוק ירש את התכונות של השכבה אליה הוא נכנס. זאת אומרת, שלבלוק יהיו תכונות של צבע וסוג קו על פי השכבה בה הוא נמצא בקובץ הנוכחי. בשיטת עבודה זו מומלץ כמובן לא לכבות או להקפיא את שכבת 0, כי תהיה לזה השפעה על כל הבלוקים בשרטוט.

סיכום מנהלים:

מומלץ להימנע משרטוט על שכבת 0, למעט תוכן של בלוקים.

 

defpoints – מה לעשות איתה?

שאל אותי מישהו – "כיצד להיפטר משכבת defpoints"?

שכבת Defpoints

שכבת defpoints נוצרת באופן אוטומטי בכל פעם שאתם מכניסים מידה לשרטוט. המידה עצמה, תיווצר על שכבת העבודה הנוכחית (current layer), ועל שכבת ה- defpoints האוטוקאד שם רק definition points הקשורות למידה.

ניתן למחוק את השכבה, אולם עם כל יצירה של מידה חדשה או שינוי במידה, השכבה תיווצר מחדש.

שכבת defpoints  מוגדרת כשכבה לא-להדפסה, זאת אומרת שכל מה שישורטט על השכבה הזו, לא יופיע בהדפסה. לא ניתן לשנות הגדרה זו.

למה היא מתנהגת מוזר?

לפעמים אי אפשר לבחור אובייקטים שנמצאים על שכבת defpoints. הסיבה לתופעה זו היא ששכבת defpoints קשורה קשרים הדוקים לשכבת 0. אם שכבת 0 קפואה (frozen)  אובייקטים בשכבת defpoints יופיעו על המסך, אבל לא ניתן יהיה לבחור אותם.

אז מה עושים איתה?

הדבר הטוב ביותר הוא להניח לה לנפשה. פעם, היינו משתמשים בשכבה כדי לשים עליה אובייקטים לא להדפסה, כגון קווי עזר ומסגרות של viewport. החל מאוטוקאד 2004 ניתן להגדיר כל שכבה כשכבה "לא-להדפסה", ולכן מומלץ ליצור שכבה נפרדת לאובייקטים כאלו, ולהגדיר אותה כשכבה לא-להדפסה (no-plot) באמצעות מנהל השכבות (layer manager).

ומה עם שכבה 0?

גם עליה מומלץ לא לשרטט, אולם לה מגיע פוסט שלם משלה.

 

הרהורי חול מועד

אתמול קיבלתי בקשת תמיכה מבעלים של משרד אדריכלים. זה לא קורה הרבה, כי באופן טבעי מי שמתקשר בבקשות תמיכה אלו הם העובדים. אבל כל העובדים שלו היו בחופש, והוא רצה לעשות משהו באחד הפרויקטים. כשהוא ניסה לקחת קבצים הביתה כדי לעבוד עליהם הוא גילה שהקבצים גדולים באופן לא רגיל (8-33mb) ושהם עובדים לא כל כך טוב.

מיד עברתי איתו על השיגרה הרגילה של לבדוק regapps, ו- scalelists, שני התחלואים הנפוצים ביותר של קבצי אוטוקאד. (על scalelists כתבתי כאן. ואת נושא ה- regapps  הזכרתי בשורה בפוסט הקודם על ניקיון פסח, וגם קצת כאן, אבל אם תהיינה בקשות מהקהל, אני מוכנה להרחיב בנושא)

זה לא עזר. הקבצים נשארו גדולים ואיטיים.

פתחנו ביחד את הקובץ הגדול ביותר, קובץ חתכים ששקל 33mb. עשינו לו wblock לקובץ חדש, והוא קטן ל- 26mb. שזה עדיין גודל שערורייתי לקובץ אוטוקאד.

קיבלנו את הדין. הקבצים גדולים באופן אמיתי, כי יש בהם הרבה מאוד אינפורמציה.

עכשיו התחלנו להסתכל על הקובץ: כדי לשרטט חתכים, העובד הכניס פיזית לתוך הקובץ את כל תוכניות הקומה של הפרויקט (8-9 קומות). ושרטט את כל החתכים באותו הקובץ. מה שנוצר הוא קובץ ענק ששמו "חתכים", שיש בו את כל חתכי הפרויקט (נו מילא), אבל גם את כל התוכניות של הפרויקט.

ולמה זה לא טוב?

1. כי זה תופס מקום: כל התוכניות הן מידע עודף ומוכפל, זה כמו להחזיק שני עותקים של אותו הספר, זה סתם תופס מקום על המדף.

2. כי זה יוצר בלבול: יתרה מכך, התוכניות קיימות גם במקום אחר, ואם מישהו יעדכן את התוכניות בקובץ האמיתי שלהן, התוכניות בקובץ של החתכים יהיו לא מעודכנות.

3. כי זה כבד לסחוב: קבצים גדולים לא נוח לשלוח באימייל, לוקח זמן לפתוח אותם, ובכלל הם עובדים יותר לאט.

4. כי זה לשים את כל הביצים בסל אחד: כשכל החתכים של הפרויקט בקובץ אחד ענק, אם משהו משתבש בו (ותודו, זה קורה), הלכו כל החתכים.

אז מה כן לעשות?

1. להכניס תוכניות כ- xref, בזמן השרטוט, (רצוי כ- overlay) וכשלא זקוקים להן לעשות unload. כך התוכניות תתפוסנה רק פעם אחת מקום על הדיסק. זה נראה קטנוני, אבל כשמגבים חומר של משרד שלם, הדברים האלו מצטברים.

2. להכניס תוכניות כ- xref, בזמן השרטוט. כך כל שינוי או עדכון של התוכניות יתבטא בזמן אמת בקובץ החתכים.

3. להכניס תוכניות כ- xref, ולהפריד את החתכים למספר קבצים באופן הגיוני. כך כשאתם עובדים על חתך מסוים, אתם לא צריכים לסחוב בזכרון של האוטוקאד את כל החברים שלו, אלא רק כמה טובים באמת. וכשאתם שולחים אותו באימייל, טוב נו, אפשר לשלוח אותו באימייל!!!

4. להפריד, להפריד, להפריד. לא באופן מוגזם כמובן, אבל באופן שמאפשר לפתוח קובץ בזמן סביר. זה קצת ניסוי וטעיה, ומשתנה ממחשב למחשב, ומעובד לעובד. אבל בעיקרון, קבצים קטנים הם קבצים מאושרים.

 

לכבוד הפסח – כמה טיפים לניקוי קבצים

ניקיון פסח:

שלא כמו בתים, קבצים נקיים לא רק נראים טוב יותר, אלא גם עובדים מהר יותר. אז הנה כמה טיפים לניקוי קבצים אשר לוקחים הרבה פחות זמן מסידור ארונות או שטיפת רצפות, אבל משתלמים בהחלט.

 

Zoom extents

עשיתם zoom extents והשרטוט שלכם הפך לנקודה פיצפונת במקום לא ידוע?

כנראה שהיכן שהוא, מאוד רחוק מהשרטוט שלכם זרוק איזה אובייקט שאתם כנראה לא זקוקים לו. לשנס מותניים, למצוא ולמחוק. אם האוביקט הסורר מגיע דרך xref, לא להתעצל, לפתוח את ה- xref ולמחוק אותו שם.

זה מאוד נעים, ושימושי, שפקודת zoom extents  באמת מראה את גבולות השרטוט, ולא את גבולות 67.

 

Purge

פקודה זו מנקה מהשרטוט כל מיני הגדרות לא בשימוש, למשל שכבות ריקות, סגנונות של מידות או טקסטים שלא מופיעים בשרטוט, הגדרות של בלוקים שאינם מופיעים בשרטוט. מומלץ בהחלט להריץ מידי פעם, זה הופך את השרטוט לקצת יותר קליל.

בתחתית תיבת הדיאלוג סמנו  V   ליד "purge nested items", זה יחסוך לכם מלהריץ את הפקודה כמה פעמים.

 

-Purge

לא זו לא טעות, purge  עוד הפעם, אבל עכשיו תקלידו – (סימן מינוס) לפני המילה. תקבלו את הפקודה בגירסת הטקסט שלה, ולא בתיבת דיאלוג. למה זה טוב? זה טוב כי עכשיו תוכלות לבחור באופציה "R" אשר מנקה regapps.

Regapps הן טבלאות שאף אחד לא ממש צריך, שמתנפחות ללא סיבה, ויכולות לגרום לשרטוט פיצפון לתפוס נפח של 8mb. מאוד מומלץ לנקות גם את כל האקסרפים, כי אם יש להם regapps, בפעם הבאה שתפתחו את הקובץ הוא יחזור לנפח הגדול שלו. זה קצת כמו ילדים שנכנסים הביתה בלי לנגב את הבוץ מהנעליים שניה אחרי ששטפתם את הריצפה.

אבל הכי טוב, זה כמובן להוריד את התוכנה הקטנה שמנקה תיקיות שלמות בבת אחת מאתר אוטודסק.

 

Audit

פקודה זה מחפשת ומתקנת שגיאות בשרטוט פתוח. קל מאוד להריץ, ותתפלאו – לפעמים זה עוזר.

Command: audit

Fix any errors detected? [Yes/No] : y

אם האוטוקאד ימצא שגיאה, הוא יתקן אותה על המקום.

 

Recover / Recover all

Recover  (להבדיל מאחותה הקטנה audit) זו פקודה שמפעילים עם פתיחת הקובץ.

במקום לפתוח אותו עם פקודת open, השתמשו (דרך התפריט העליון) בפקודת

File>Drawing Utilities>Recover

האוטוקאד יפתח את הקובץ תוך שהוא סורק ביסודיות את מסד הנתונים ומתקן את כל מה שאפשר לתקן.

Recover all (גירסאות מתקדמות בלבד) תסרוק גם את כל ה- xrefs של הקובץ.

 

Wblcok

כאשר שום דבר לא עוזר, תמיד אפשר לנסות את נשק יום הדין wblock.

הפשירו והדליקו כל השכבות, כנסו לפקודת wblock, בחרו entire drawing, והאוטוקאד ייצר שרטוט חדש מכל האובייקטים שבחרתם. זה טוב, כי הקובץ החדש נכתב ומאורגן מחדש, וכך ניתן להיפטר משיבושים או בעיות.

שימו לב לחיסרון האדיר של הפקודה – לא תקבלו בקובץ החדש את ה- layouts מהקובץ הישן.

תוכלו לייבא אותם באמצעות design center, אבל זאת בהנחה שהבעיה בקובץ הישן לא היתה קשורה ל- layout, כי אז בעצם, לא עשינו כלום (שוב ילדים עם בוץ על הנעליים).

 

ואם כל זה עדיין לא עזר?

תשברו כמה מצות לתוך קערה עם ביצים וחלב, תערבבו היטב, תנו למצות קצת להתרכך, שפכו הכל למחבת עם שמן חם, ותקראו לילדים לשולחן.

נתמודד עם זה אחרי החג.

 

להדפיס רק מה שרוצים

אני רוצה להקדיש את הפוסט הזה לאחד הכלים החזקים, והמשמעותיים, והחשובים של אוטוקאד, החל מגירסא 2006: ה- Sheet Set Manager או בכינוי החיבה שלו SSM

SSM מאפשר לנהל ולהדפיס גיליונות (layouts) של פרוייקט שלם, באופן מרוכז. וזה לא משנה על פני כמה קבצים או תיקיות הגיליונות האלו פזורים. לריכוז זה יתרון אדיר מבחינת ניהול המשרד, מכיוון שגם עובד שאינו מכיר את הפרויקט יכול בקלות להדפיס גיליונות על פי דרישה. אין צורך להטריד עובדים חולים בבית, אין צורך לנהל רשימות באקסל (מעודכנות יותר או פחות), ואין צורך לחטט בתיקיות ולפתוח קבצים. כל מה שצריך לעשות זה לפתוח את ה- sheet set של הפרויקט, וכל הגיליונות שלו שם זמינים להדפסה.

ויש לו עוד יתרון מאוד משמעותי.

כאשר מוסיפים גיליון חדש באמצעות ה- SSM, נפתח קובץ אוטוקאד חדש, ובו הגיליון שאנו מוסיפים. אל הקובץ הזה יש להביא את כל המידע הנדרש כ- xref. למעשה, באמצעות ה- SSM ניתן לשים כל גיליון (layout) בקובץ משלו, מבלי להכביד על ניהול הגיליונות ועל ההדפסה. מכיוון שקבצים מרובי layouts מאוד כבדים ולא נוחים לעבודה, מבחינת הזמן שנדרש לעבור מגיליון לגיליון, וכובד כללי של הקובץ, אפשרות עבודה זו יכולה מאוד להקל על ניהול פרויקטים גדולים.

להלן לינק לקובץ pdf אשר נותן הקדמה קצרה והדרכה בנושא SSM.

לבחור רק מה שרוצים – פוסט המשך

בהמשך לפוסט "לבחור רק מה שרוצים", להלן הרשימה המלאה את האפשרויות של פקודת select

 

Select objects: Expects a point or

Window/Last/Crossing/BOX/ALL/Fence/WPolygon/CPolygon/Group/Add/Remove/
Multiple/Previous/Undo/AUto/SIngle/SUbobject/Object

Select objects:

 

כדי לבחור אופציה יש להקליד את האותיות הגדולות שבתחילתה,

למשל W עבור Window

או CP עבור CPolygon

ניתן להשתמש באופציות אלו בכל פעם שאנו מקבלים בשורת הפקודה select objects, אם בתוך פקודה אחרת, או בהפעלה ישירה של פקודת select. כדי לקבל את שורת האופציות בזמן העבודה, פשוט הקלידו קצת ג'יבריש ולחצו על enter, האוטוקאד יכוון אתכם לאופציות האפשריות.

 

ולהלן הסברים לפי קטגוריות שאני המצאתי:

ברירת המחדל של הפקודה:

Auto – משלב שלוש אפשרויות בחירה: נגיעה ישירה באובייקט, בחירה באמצעות window  על ידי נגיעה במקום ריק וגרירת העכבר לימין (כל האובייקטים המוכלים במלבן בשלמות יבחרו), ובחירה באמצעות crossing על ידי נגיעה במקום רקי וגרירת העכבר לשמאל (כל האובייקטים אשר מוכלים בשלמות או שהמלבן נוגע בהם ייבחרו).

Add – נגיעה באובייקט תוסיף אותו לסט בחירה.

השימושיים:

WPolygon -שרטוט פוליגון, אשר כל האובייקטים בתוכו יבחרו.

CPolygon -שרטוט פוליגון, אשר כל האובייקטים בתוכו, וכל האובייקטים שהוא נוגע בהם, יבחרו.

ALL – בחירת כל האובייקטים הנמצאים על שכבות מופשרות (כולל שכבות מכובות)

Previous – בחירת סט האובייקטים האחרון אשר נבחר (בפקודה קודמת, למשל)

Fence – שרטוט 'גדר' (פוליגון פתוח), אשר כל מה שנוגע בו יבחר.

Last – בחירת האובייקט האחרון ששורטט, במרחב הנוכחי (paper/model), אשר נמצא על שכבה מופשרת.

כאלו שטוב להכיר:

Remove – נגיעה באובייקט תסיר אותו מסט הבחירה (אפשר להגיע ל- remove על ידי לחיצה על shift בזמן הבחירה(

Undo – מבטל את הבחירה של האובייקט/ים האחרון/ים שנבחר/ו.

לידיעה בלבד:

Window – בחירה על יד שרטוט מלבן שכל האובייקטים המוכלים בתוכו יבחרו.

Crossing – בחירה על ידי שרטוט מלבן אשר כל האובייקטים בתוכו, וכל האובייקטים שהוא נוגע בהם, יבחרו.

BOX – צירוף של שיטת Crossing ו- Window – גרירה לימין תיצור window, וגרירה לשמאל  – crossing.

ממש לא חייבים:

Group – בחירת אובייקטים על ידי שם של קבוצה.

Multiple – בחירה של אובייקטים בנגיעה, מבלי להאיר אותם. מאץ את תהליך הבחירה, אבל לא ממש שימושי.

SIngle – בחירה אחת בלבד שלאחריה תסתיים פקודת select.

SUbobject – בחירת תת-אובייקטים של אובייקטים מורכבים בתלת מימד.

Object – ביטול יכולת בחירת תת-אובייקטים.

 

 

יצא פוסט קצת מעייף, לא ככה?

אז כדי לנחם ולרענן, אני ממליצה בחום על המתכון הקל והמפתיע של חיים כהן ל-מרק חצילים.

משהו קטן ליום שלישי – pickstyle

מכיוון שאני עדיין מרגישה את חומם של חלוקי הנחל החמים בחוף מיגדלור באילת, הנה עוד משהו קטן:

קרה לכם שבחרתם האצ', ויחד איתו נבחרה המסגרת, ואין שום דרך נראית לעין להפריד ביניהם?

האשם הוא משתנה מערכת שנקרא pickstyle

הנה הערכים שלו:

0 – האצ' אסוציאטיבי יבחר בלי המסגרת, ואובייקט של קבוצה יבחר לבד.

1 – כאשר בוחרים אובייקט השייך לקבוצה (groups), כל הקבוצה תיבחר ביחד.

2 – כאשר בוחרים האצ' אסוציאטיבי (מקושר למסגרת שלו), המסגרת תיבחר גם היא.

3 – האצ'ים אסוציאטיביים יבחרו יחד עם המסגרת, וקבוצות אובייקטים (groups) יבחרו ביחד.

אם pickstyle הוא 2 או 3, אז לא תוכלו לבחור האצ' בלי המסגרת.

0 או 1 יאפשרו לבחור רק את ההאצ'.

ועל קבוצות, בהזדמנות אחרת (אולי כאשר אחזור מאיזה טיול מאורגן….)

 

משהו קטן ליום ראשון בבוקר

מכירים את משתנה המערכת pickfirst ?

Pickfirst=1, כשמו כן הוא, מאפשר לכם לבחור אובייקט (או כמה אובייקטים), ואז להתחיל פקודה.

"טוב בסדר גמור", אתם בטח אומרים לעצמכם, "ככה זה תמיד עובד, מה היא רוצה מאיתנו?"

נכון. ככה זה בדרך כלל עובד. אבל אם בטעות או בכוונה, אתם או מישהו אחר ישנו את הערך שלו ל- 0, יקרו כמה דברים מעניינים:

1. כשתתחילו פקודה, האוטוקאד לא יזכור שבחרתם קודם אובייקטים.

2. מקש delete לא יעבוד (כי צריך לבחור אובייקט ואז לעשות delete)

3. אם אתם בוחרים אובייקט, החלון של סרגל הכלים של השכבות ימשיך להציג את שכבת העבודה הנוכחית (current layer)

ולא את השכבה של האובייקט.

ככה סתם, לידיעה כללית…

(ואם מישהו תמה איך יש לי אנרגיות לכאלו פרטים ביום ראשון על הבוקר, התשובה היא שבדיוק חזרתי מנופש באילת)

שבוע טוב. 🙂

 

מה הגירסא של הקובץ הזה לעזאזל?

AutoCad Version Explorer

זה שכל סוג אוטוקאד מייצר גירסת שרטוט אחרת, את זה כולם יודעים. וזה שגירסאות שרטוט וגירסאות אוטוקאד זה בכלל לא אותו הדבר, גם את זה (כמעט) כולם יודעים. אבל על גירסאות שרטוט וגירסאות אוטוקאד כבר כתבתי כאן.

אז מסתובבים לכם במחשב שרטוטים, אולי הם היו שם מאז ומתמיד, אולי הם הגיעו ממש עכשיו באימייל – ואתם רוצים לדעת מה הגירסא של השרטוט. אתם לא רוצים לפתוח, להסב, או כל מיני פעולות מסובכות אחרות, אתם רק רוצים לדעת – מה הגירסא של הקובץ הזה לעזאזל?

בדיוק בשביל זה יש תוכנה חינמית וחמודה שנקראת

AVE – AutoCad Version Explorer

אין צורך בהתקנה מסובכת, רק לשים את הקובץ AVE.EXE בתיקייה לבחירתכם, ולהפעיל אותו.

התוכנה מספקת ממשק דומה לחלונות, שמראה רק את קבצי האוטוקאד בתיקייה. עבור כל קובץ מראה התוכנה תצוגה מקדימה, את גירסת השרטוט, ועוד כל מיני נתונים כמו תאריך עדכון וגודל.

_____

בונוס קטן – התוכנה מאפשרת לייצא ל- html את רשימת הקבצים.

חיסרון קטן – התוכנה עדיין לא מזהה שרטוטים מגירסת 2010, היא מציגה אותם כ- unknown version.